<h1>ראבי"ה סימן תקס"ה</h1>
<h2>דף יז.</h2>
הקורא את המגילה למפרע לא יצא. תנא וכן בהלל וכן בקריאת שמע וכן בתפלה. ונראה דלפירוש רבינו חננאל שפסק בפרק אין עומדין הלכה העובר לפני התיבה וטעה [ל"ד ע"א] כרב אסי דאמצעיות אין להם סדר ואומרה בכל מקום שזוכרה אבל לכתחלה יש להם סדר, דהך ברייתא דמגילה הוי מוקי רב אסי בשלש ראשונות, הילכך למפרע לא [יצא], אי נמי לצדדין קתני וגבי תפלה לכתחלה ובקריאת שמע אפילו דיעבד. ורבינו יצחק אלפסי הקשה בברכות מהכא לרב אסי, ותו מהך דתניא בתוספתא [פ"ב ה"א], ומייתי לה בפרק שני דמגילה [י"ח ע"ב], קרא את המגילה והשמיט בה פסוק אחד לא יחזור ויקרא אותו פסוק אלא מתחיל מאותו פסוק וקורא עד סוף, ומסיים בתוספתא וכן בהלל (וכן במגילה) וכן בתפלה וכן בקריאת שמע. אלא הכי מפרש לה אמצעיות אין להם סדר כשלש ראשונות ושלש אחרונות, דאילו בשלש ראשונות היכא דטעה אפילו בהאל הקדוש חוזר לראש וכן בשלש אחרונות, אבל באמצעיות אינו חוזר לאתה חונן אלא לתחלת אותה ברכה שטעה בה ומסיים מאותה ברכה ואילך, והכי הילכתא, ורב הונא סבר דחוזר לאתה חונן, דכולהי אמצעי הוו כחדא ברכה. ומורי אבי החזיק דבריו מדגרסינן בפרק היה קורא [ט"ו ע"א] קרא וטעה יחזור למקום שטעה, וגרסינן בגמרא [שם ט"ז ע"א] קרא וטעה ואינו יודע היכן טעה חוזר לראש טעה באמצע הפרק חוזר לתחלת הפרק בין פרק לפרק יחזור לפרק ראשון וכן בכל מקום, משמע דלעולם חוזר למקום שטעה, וקריאת שמע ותפלה שוים, כדמוכח בתוספתא. ותו פסק רבינו אלפסי דקיימא לן כמאן דאמר שמע בכל לשון שאתה שומע. ולכתחלה צריך להשמיע לאזניו, ובדיעבד יצא. וכן פסק רבינו חננאל בברכות בפרק [שני], וכדמוכח התם. נראה לי דנשים ועמי הארץ יוצאין ידי חובתן בברכת המזון וידי תפלה בשמיעה, ואף על גב דלא ידעי [מאי דקאמר] מאן דקא מפיק להו, מדאמרינן בפרק שלשה שאכלו [מ"ה ע"ב] סופר ובור סופר מברך ובור יוצא. והאדמה לא תשם [בראשית מ"ז] מתרגמינן לא תבור. ותו דאמרינן בפרק שני דמגילה [י"ז ע"א] הלועז ששמע אשורית (לא) יצא, ופרכינן בגמרא והא לא ידע מאי קאמרי קמיה, ומשני מידי דהוי אנשים ועמי הארץ. וטעמא ששואלין ומפרש להו וידעין ממה מדבר באובנתא דליבא. ותו דגרסינן בפרק החליל הלכה בשמחת בית השואבה [נ"א ע"ב] תנא רבי יהודה אומר מי שלא ראה וכו' עד ובימה של עץ באמצעיתה וחזן הכנסת עומד עליה וסודרין בידו וכיון שהגיע לענית אמן היה מניף בסודרין, אלמא דנפיקי כולהו בקריאת התורה כיון דידעי מאי קאמר אף על גב דלא שמעי. ואפילו אמן יתומה לא הוי, כדפירש רבינו שלמה התם כיון דידעי מאי קאמר, ודוחק לדחות דהתם חזו מיהו לשמיעה. ורבינו ניסים תירץ להא דאמן יתומה בענין אחר. ותו דעד כאן לא פליגי רבנן ורבן גמליאל במסכת ראש השנה [ל"ה ע"א] אלא בברכות כל השנה, אבל בברכות של ראש השנה כולי עלמא מודי דמוציא, והיינו טעמא דלא בקיאי בהו אינשי, דלא אפשר, והוו להו כעם שבשדות דאניסי ונפקי. ואמרינן התם אמר להם למה שליח ציבור מתפלל אמרו לו להוציא את שאינו בקי, אלמא דבכל דוכתא דלא אפשר ואינו בקי נפקי, ולא חילקו לשאינו בקי ומבין לאינו בקי כלל. ומיהו צריכין שיכוונו דעתם לשמוע ונפקין, כדפרישית.
